מחקר שנעשה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת "ג'ונס הופקינס" גילה, כי במוחותיהם של כמה חיילים לשעבר בצבא ארה"ב, שלחמו בעירק ואפגניסטן ושרדו פיצוצים ממטעני חבלה מאולתרים אבל מתו כעבור שנים מסיבות אחרות, התגלו עקבות של נזק שכלל פגיעה בעצבים.

בין התופעות שהתגלו היו שבירה או התנפחות של סיבי עצב במוח באזורים קריטיים, השולטים על תפקוד הגוף. יתר על כן: תבניות הפגיעה היו שונות מאלו שבפציעות ראש ובפגיעות מוח כתוצאה מתאונות של כלי-רכב, נטילת מינון-יתר של סמים, קטטות או התנגשויות ראש-בראש ופציעות ראש בספורט. ככל הידוע לעורכי המחקר, לא היה מאז מלחמת העולם הראשונה דיווח על "חתימות" ייחודיות אלו מפציעות הדף.

על המחקר דיווח כתב העת Acta Neuropathologica Communications. צוות המחקר, שהוביל הרופא וסיליס קוליאטסוס (Vassilis Koliatsos), פרופסור לפתולוגיה, נוירולוגיה, פסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות בבית הספר לרפואה של ג'ונס הופקינס, מסר כי הממצאים התגלו בנתיחה שלאחר המוות אצל ותיקי הצבא ששרדו פציעות ממטעני חבלה מאולתרים. הפגיעות, בעלי "חתימה" בתבנית ייחודית, נראו באזורי המוח שמעורבים בקבלת החלטות, זיכרון, היכולת להסקת מסקנות ותפקודים גבוהים אחרים.

החוקרים ציינו, כי הפגיעות הנסתרות שהתגלו מילאו תפקיד ככל הנראה בבעיות פסיכולוגיות וחברתיות של הלומי הקרב. פרופ' קוליאטסוס ציין, כי זו הפעם הראשונה שבעזרת כלים מודרניים מתחום הפתולוגיה ניתן הסבר לבעיה הקיימת כבר מאה שנה: אפקט הפגיעה המאוחר של פיצוץ על מוח הנפגע. בעבודה נעשה שימוש בשיטות מחקר מולקולריות, כדי לחשוף פרטים במוחות של ותיקי מלחמות. לפי החוקרים, הם מתו כעבור חודשים ואפילו שנים לאחר ששרדו את ההתפוצצות, ומסיבות אחרות.

"גילינו במוחם פציעות זערוריות, נסתרות, שלדעתנו הן חתימות של הפציעה שנגרמה בגלל הפיצוץ, למרות שכלפי חוץ לא נראו עקבותיהם", אמר פרופ' קוליאטסיס, "המיקום של הפציעה במוח וחומרתה עשויים לסייע בהסבר מדוע לוותיקי מלחמות הלומי קרבות, ששרדו תקיפות באמצעות מטעני חבלה מאולתרים, היו בעיות רבות שהסיגו לאחור את חייהם והשפיעו לרעה על בריאותם. הם סבלו מדיכאון, חרדה, PTSD, נעשו אלימים, פנו לפשיעה, התעללו בבני משפחה והפגינו הפרעות אחרות".

לדיווח על אודות המחקר לחצו כאן