מחקר שבוצע במרכז לחקר המוח ב"איכילוב", בשיתוף מערך בריאות הנפש בחיל הרפואה ואוניברסיטת תל אביב, איתר מנגנון ביולוגי במוח המאפשר להתמודד עם כעס ומנבא תסמיני לחץ פוסט-טראומטי. ממצאי המחקר פורסמו בתחילת השנה בכתב העת Medicine Psychological.

פרופ' תלמה הנדלר, מנהלת המרכז לחקר המוח באיכילוב, שהנחתה את המחקר, מסרה: "בדקנו את התגובה המוחית במצבים בין-אישיים מעוררי קונפליקט וכעס. התגובה המוחית במהלך מצבים אלו נמדדה בקרב חיילים קרביים בתחילת הטירונות וכשנה לאחר מכן, לקראת סיום אימון קרבי מתקדם. זו תקופה בשירות המאופיינת בדרישות מלחיצות למאמץ נפשי וגופני והתמודדות עם מצבי קיצון. בשל הלחץ הנפשי המצטבר, החיילים סובלים מתסמיני לחץ כמו הפרעות בשינה, מחשבות חוזרות ונשנות על אירועים מלחיצים, מצב רוח ירוד ורוגזנות ("פתיל קצר"), בדומה לתסמינים המופיעים לאחר אירוע טראומתי".

"באמצעות הדמיה מוחית תפקודית ב MRI הצלחנו להצביע על מנגנון ביולוגי של בקרת כעס המסמן פגיעות ללחץ וטראומה"

לדבריה, "תוצאות המחקר מצביעות על הקשר בין היכולת המוחית לווסת תגובת כעס במצבים של קונפליקט בין אישי לבין הנטייה להתפתחות תסמיני לחץ במהלך אימון צבאי קרבי, המאופיין בלחץ כרוני. באמצעות הדמיה מוחית תפקודית ב MRIי(fMRI) הצלחנו להצביע על מנגנון ביולוגי של בקרת כעס המסמן פגיעות ללחץ וטראומה. התוצאות מצביעות על קיומו של מנגנון מוחי המקשר בין ניהול כעסים לבין התמודדות עם לחצים, ולכן יהיה יעד לטיפול עתידי מוכוון-מוח בהפרעות נפשיות המתבטאות בהתפרצויות כעס כמו הפרעת דחק פוסט-טראומתית והפרעה אפקטיבית ביפולרית".

ממצאי המחקר מתווים את הקשר הייחודי בין כעס לבין תסמיני לחץ טראומטי, דרך אופן ביטויו של הכעס במוח, ומצביע על כך שתגובת המוח לכעס ולוויסות של כעס מהווים גם גורם סיבתי למידת ההתפתחות של תסמיני לחץ טראומטי וגם תוצאה וביטוי של תסמינים אלו.

"לקראת סוף האימון הקרבי, נמצאה עלייה בתסמיני לחץ טראומטי בקרב חיילים קרביים, אך לא בקבוצת ביקורת של אזרחים באותו הגיל, שהתנדבו לשנת שירות. עוד נמצא, שבקרב החיילים, עוצמת הפעילות באזור קליפת המוח המצחית, בזמן הצעות לא הוגנות ומכעיסות ניבאה את הצלחת ההתמודדות הנפשית שלהם עם לחץ בזמן האימון הקרבי כעבור שנה, כפי שהתבטא בתסמיני לחץ. השינוי בעוצמת הפעילות באזור בגזע המוח שאחראי על עוררות, היה גדול יותר בקרב החיילים שפיתחו יותר תסמיני לחץ. כלומר, פעילות באזור מצחי ניבאה, ובאזור הנמוך השתנתה ושיקפה, התמודדות עם לחץ באימון קרבי", הסבירה פרופ' הנדלר.

"בקרב החיילים, עוצמת הפעילות באזור קליפת המוח המצחית בזמן הצעות לא הוגנות ומכעיסות ניבאה את הצלחת ההתמודדות הנפשית שלהם עם לחץ בזמן האימון הקרבי כעבור שנה"

עבודת המחקר נעשתה במסגרת פרויקט רחב היקף שבו השתתפו גם חוקרים בתחום תרבות וקולנוע באוניברסיטת תל אביב - פרופסור רקפת סלע-שפי ופרופסור ג'אד נאמן - בשיתוף עם מערך בריאות הנפש בחיל הרפואה בצה"ל שבראשו עמד בזמן ביצוע המחקר אל"מ ד"ר איל פרוכטר (כיום מנהל האגף הפסיכיאטרי במרכז הרפואי "רמב"ם"). המחקר הובל על ידי גדי גילעם במסגרת עבודת הדוקטורט שלו בבית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. כל משתתפי המחקר התנדבו ליטול בו חלק.

"כעס", הוסיפה פרופסור הנדלר, "הוא חוויה רגשית המוכרת לכל אדם. הא מתעורר בעיקר במצבים בין-אישיים ולכן יכול להוביל לאלימות מילולית או פיזית כלפי אנשים אחרים בסביבתנו. יתרה מזו: התפרצויות זעם ונטייה לאגרסיביות מהווים תסמינים נפוצים במגוון הפרעות חרדה ובעיקר בקרב הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית. מקרים של אלימות במשפחה ועימותים עם הרשויות נפוצים בקרב נפגעי הפרעת דחק פוסט-טראומטית. עד עתה לא נחקר הבסיס המוחי לקשר שבין שליטה בכעס לבין התפתחות וביטוי של תסמיני הלחץ".

פרופ' הנדלר הסבירה, כי "השריית הכעס במעבדה בוצעה באמצעות משחק בין-אישי שכלל הצעות כספיות לא הוגנות מלוות בפרובוקציות מילוליות מצד המציע. ידוע שכעס המתעורר בעקבות חוסר הוגנות של הצעות שכאלו גורם לאנשים לדחות את ההצעות בין השאר כדי להעניש או לנקום במציע. לכן, פעולה אגרסיבית זו מועדפת ולו גם במחיר של הפסד כלכלי.

"בשלב הראשון, אופיין מנגנון מוחי לכעס בהקשר החברתי (מאמר על כך פורסם ב-NeuroImage). המחקר הנוכחי מראה שככל שאזור מוחי באונה הקדם מצחית הפנימית, הקשור להערכה, בקרה וויסות רגשות פועל יותר - כך הנבדקים דיווחו על פחות כעס. נראה שכתוצאה מכך גם הרוויחו יותר כסף במשחק לא הוגן. כלומר: הצליחו לווסת רגשות כעס ולקבל החלטות יותר מועילות במשחק שהביאו לרווח כספי. לעומת זאת, נבדקים שנטו לתגובה כועסת-אגרסיבית במהלך המשחק ודחו הצעות, הראו עוררות פיזיולוגית ופעילות יתר באזור נמוך במוח, זה שאחראי על הפרשת הורמונים של הלחץ.

גדי גילעם הוסיף: "אוכלוסיית המחקר הנוכחי אינה חולים מאובחנים בהפרעת חרדה פוסט-טראומטית. במעקב נמצא שהם גם לא פיתחו את ההפרעה בעקבות שירותם הצבאי המלא. לכן נדרשים מחקרי המשך אשר יתמקדו בסוגיית הכעס בקרב חולים מאובחנים. מנגד, המחקר הנוכחי מניח את הבסיס הראשוני למחקרי המשך שיכוונו לטיפול מוחי לא-פולשני בהפרעות כעס בלתי נשלט כמו דיכאון, טראומה וחרדה".