מחקרים רבים מצאו כי דמנציה מגבירה את הסיכון לתמותה. הסיכון היחסי לתמותה עבור חולי אלצהיימר נע בין 1.40 ל-2.84, וחציון זמן השרידות נע בין 3 ל-6 שנים ממועד האבחנה (בדומה למחלות כגון סרטן או אי-ספיקת לב).
עוד בעניין דומה
ברוב המחקרים שנערכו בנושא נבחרו המשתתפים מתוך מרכזים ייעודיים לטיפול בדמנציה, היו באופן כללי צעירים יותר ובעלי פחות מחלות רקע, וסבלו דמנציה מתקדמת יותר מאשר החולים בדמנציה באוכלוסייה הכללית. ארבעה מחקרים בחנו לאחרונה את השפעת הדמנציה על הסיכון לתמותה במרפאות ראשוניות או באוכלוסייה, אך מחקרים אלו התבססו על רישום ברשומות הרפואיות או על דיווח עצמי. במחקר זה נעשה ניסיון לאפיין את השפעתו של התפקוד הקוגניטיבי, על פי מבחן שבוצע בתחילת המעקב, על הסיכון לתמותה במשך המעקב.
דמנציה (אילוסטרציה)
למחקר גויסו 3,957 משתתפים בני 60–102. בתחילת המחקר עברו המשתתפים מבחן Short Portable Mental Status Questionnaireי(SPMQ), ובהתאם לתוצאותיו סווגו לקבוצות – היעדר ליקוי קוגניטיבי (3,157 משתתפים), ליקוי קל (533 משתתפים) וליקוי בינוני-קשה (267 משתתפים). נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בנתונים המשפיעים על התמותה (כגון גיל, משקל, רמת השכלה ועוד). המעקב נמשך עד שנת 2006.
שיעור התמותה הכללי בתקופת המעקב היה 60.3%. שיעור התמותה בקבוצה ללא ליקוי קוגניטיבי היה 57.4% (חציון משך השרידות – 138 חודשים), בקבוצה שסבלה מליקוי קל היה השיעור 68.1% (חציון משך השרידות – 106 חודשים), ובקבוצה שסבלה מליקוי בינוני-קשה היה שיעור התמותה 78.6% (חציון משך השרידות – 63 חודשים).
באנליזת Cox proportional hazards analysis נמצא כי הסיכון היחסי לתמותה במקרים של ליקוי קוגניטיבי קל ביחס להיעדר ליקוי הוא 1.184 (95%CI 1.051-1.334), ובמקרים של ליקוי בינוני-קשה הסיכון היחסי הוא 1.447 (95%CI 1.235-1.695). גם לאחר שהובאו בחשבון גורמים משפיעים נוספים (כגון גיל, מוצא אתני ורמת השכלה) נותר הקשר בין פגיעה קוגניטיבית לתמותה מוגברת מובהק.
החוקרים מסכמים כי פגיעה קוגניטיבית, גם ברמה קלה, שזוהתה על פי מבחן SPMSQ חד-פעמי נמצאה קשורה בסיכון מוגבר לתמותה, גם לאחר שהובאו בחשבון נתונים דמוגרפיים, מחלות רקע ותוצאותיהן של כמה בדיקות מעבדה. מידת הסיכון והקלות היחסית של ביצוע מבחן לאיתור ליקוי קוגניטיבי גורמים לתועלת גבוהה באיתור ליקויים קוגניטיביים במרפאה הראשונית.
מגבלת המחקר העיקרית היא שימוש במבחן יחיד, ללא מעקב אחר התפקוד הקוגניטיבי במהלך הזמן.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
