בחזית הרפואה

תנועות סטראוטיפיות בילדים – stereotypies

מהן התנועות הסטריאוטיפיות? מדוע כדאי לשים אליהן לב? ומה הוא הטיפול המומלץ בהן במרפאה להפרעות תנועה בילדים?

חרדה של ילדים (אילוסטרציה)

ד"ר מיכאל רוטשטיין, מומחה לנוירולוגית ילדים והתפתחות הילד, מנהל המרפאה להפרעות תנועה בילדים, היחידה לנוירולוגית ילדים, ורופא בכיר במכון להתפתחות הילד, ביה"ח "דנה-דואק" לילדים. 

ד"ר מיכאל רוטשטיין

ד"ר מיכאל רוטשטיין

כל היונקים ובכלל זה גם בני אדם בגילאים ובתרבויות שונות, מבצעים בהקשרים מסוימים תנועות החוזרות על עצמן וניתנות לחיזוי. למשל, בזמן צפייה במשחק כדורגל או כדורסל, ניתן לזהות צופים הכוססים ציפורניים, קופצים על מקומם, או מנופפים בידיהם כחלק מתבנית התנועה המקובלת והמוכרת לכולנו בזמן התרגשות.

תנועות אלה הן תנועות חזרתיות מובנות המאפיינות אותנו בעתות עצב, התרגשות, דאגה, חרדה וכד'. לתנועות אלה יש ככל הנראה "תפקיד" בהוויה האנושית, כביטוי למצבי רגש משתנים, או כפיצוי על מצב סביבתי נתון.

ילדים עסוקים בתנועות חזרתיות בכמות ובעוצמה גבוהה יותר ממבוגרים

מחקרים שנעשו בילדים הראו שאחוזים גבוהים (מעל 60%) מההורים מדווחים על תנועות חזרתיות בילדיהם בגיל 0-6 שנים, כאשר העוצמות והשכיחות גבוהות ביותר בשנה השלישית לחיים.

תנועות חזרתיות קורות מסיבות שונות ונקראות בשמות שונים. דוגמא לתנועות החוזרות על עצמן הינן "הרגל" – Habit, תופעות כפייתיות–Compulsions , או ביצוע תנועות ייחודיות לאדם ספציפי בהקשר מסוים - Mannerisms. יש חפיפה ובלבול רב בין כל סוגי התנועות, ולעתים קשה להבדיל ביניהן.

תנועות סטריאוטיפיות - כדאי לשים אליהם לב

לתוך סביבת התנועות החזרתיות נכנסות גם תנועות חזרתיות מוגדרות וספציפיות יותר, הנקראות תנועות סטריאוטיפיות (ת"ס) – stereotypies. תופעה זו נתפסת בקרב רופאים כתופעה חולפת ושפירה, שאין לה השפעה משמעותית על חיי הילד ומשפחתו, ומשום כך נחקרה פחות יחסית להפרעות תנועה אחרות. אלא שלאחרונה, מתחיל להיווצר רושם שונה.

במרפאה להפרעות תנועה בילדים במרכז הרפואי תל אביב נראים ילדים עם מגוון הפרעות תנועה. כ-10% מקרב הילדים המגיעים למרפאה לוקים בת"ס, מה שהופך אותה להפרעת התנועה השלישית בשכיחותה בקרב ילדים במרפאה (אחרי טיקים -36% ודיסטוניה -13%).

2 (2)


מהן תנועות סטריאוטיפיות

ת"ס הן תנועות חסרות מטרה מוטורית, החוזרות על עצמן שוב ושוב. הן מופיעות בהקשרים צפויים והן ניתנות לשליטה עצמית מסוימת, אצל ילדים בעלי תובנה לקיומה של  התנועה.

תנועות סטריאוטיפיות אופייניות - רשימה חלקית

  • תנועות גפיים עליונות – הת"ס האופייניות ביותר הן אירועים קצרים של תנועות שתי הגפיים העליונות. הן יכולות להיות כל שילוב של נפנוף, סיבוב, פסינתור אצבעות או תנוחות שונות של חלקי זרועות, אמות, ידיים ואצבעות.
    - התנועות באות בדרך כלל ביחד ובאופן סימטרי. ברוב המקרים הן נמשכות 5-10 שניות, אך במקרים מסוימים הן יכולות להימשך גם מספר דקות
    - לעתים, נלווית לת"ס תנועה של הפה, תנועות גוף (כמו קפיצה) או תנוחות גו שונות
    - לעתים, מלווה הת"ס בהשמעת קול או המהום
    - אופייני מאוד שתנועות אלה מופיעות בזמן התרגשות, שמחה, ציפייה, שעמום או כעס.
  • תנועות נדנוד ראש – ת"ס אלה יכולות לבוא בתנועה לצדדים או בהנהון קדימה ואחורה
    - בניגוד לתנועות הידיים, ת"ס אלה יכולות להימשך דקות ארוכות
    - הן מופיעות בדרך כלל בזמני רגיעה, כגון: שעמום, ישיבה במכונית, צפייה בטלוויזיה או לפני שינה.
  • נדנוד של חלקי גוף אחרים – ת"ס אלה כוללות, בין השאר: ניע של הגוף קדימה ואחורה ((Body Rocking, הליכה במעגלים או קדימה ואחורה, תנוחות שונות או נדנוד לסירוגין של הגפיים התחתונות, העוויות פנים שונות, ואף הטחת ראש על משטח - Head Banging.
    - ת"ס אלה אופייניות לגיל הצעיר
    - הן מופיעות בהקשרים שונים, כגון: שמחה, עייפות, שעמום או לפני השינה.

ת"ס מופיעות בתדירות הגבוהה ביותר בגיל צעיר

בחינה של 84 ילדים בעלי התפתחות תקינה עם ת"ס, במסגרת המרפאה להפרעות תנועה בילדים, הראתה כי התנועות מתחילות בגיל 18 חודשים בממוצע, עם גיל חציוני של  12 חודשים. אצל 15% מהילדים, החלו ת"ס בגיל 3 ומעלה.

1

בניגוד למה שחשבו בעבר, לא תמיד מדובר בתופעה זמנית

גיל ההופעה החציוני של ת"ס במרפאה היה 5.1 שנים. אמנם, ברוב המקרים התנועות דועכות עם השנים, אך אצל 11% מהפונים, נמשכו התנועות גם אצל ילדים מעבר לגיל 10.

2

תנועות סטריאוטיפיות ניתנות להסחה

המאפיין הבולט ביותר לכל התנועות הסטריאוטיפיות הוא היכולת להסחה. היינו: אם מסיחים את דעתו של הילד תוך כדי ביצוע התנועה, הוא יפסיק מיד את התנועה ויגיב להסחה. התנועה עשויה לחזור שוב בהמשך, כאשר הילד יחזור למצב שבו נמצא לפני ההסחה.

ת"ס מופיעות בילדים עם הפרעות התפתחותיות ובלעדיהן

  • ת"ס אצל ילדים עם הפרעות התפתחות - לעתים קרובות, מופיעות ת"ס אצל ילדים עם הפרעות התפתחות שונות. למשל, ידוע על קשר בין ת"ס לבין אוטיזם בדרגות שונות, אצל ילדים עם איחור התפתחותי ופיגור שכלי, וכן אצל ילדים עם הפרעות ראייה או שמיעה. הגם שת"ס אופייניות לילדים עם אוטיזם ובעיות התפתחותיות אחרות, נדיר שהתנועות הסטריאוטיפיות הן המובילות לאבחנה. בדרך כלל, יהיו תסמינים נוספים של הפרעה בתחומי ההתפתחות השכלית, השפה או התקשורת, שיעידו על קיומה של הפרעה התפתחותית.
  • ת"ס אצל ילדים עם ניתוק חברתי - גם ילדים עם ניתוק חברתי, כמו ילדים ששהו במסגרות סגורות בבתי יתומים, מפתחים התנהגויות חזרתיות ות"ס בשכיחות גבוהה.
  • ת"ס אצל ילדים עם התפתחות תקינה - רוב הילדים הנצפים עם ת"ס, הם ילדים עם התפתחות תקינה, ללא כל הפרעה נוירולוגית או התפתחותית, כמפורט לעיל.

לת"ס עלולה להיות השפעה משמעותית על חיי המשפחה והילד

ברוב המקרים, ההורים המתבוננים מהצד מוטרדים מאוד מהתנועה הסטריאוטיפית. הילדים, לעומת זאת, בדרך כלל אינם מוטרדים מהתנועה, והם מציינים שהם אפילו אוהבים אותה, כחלק מרפרטואר התנועות שלהם, לעתים בהקשר של משחק דמיוני, התלהבות או הרגעה עצמית.
בגילאים מבוגרים יותר, דועכות התנועות בהדרגה, ככל הנראה עם הבשלת התובנה החברתית של הילד לגבי ביצוע תנועות אלה בפרהסיה. אולם יש לעתים מקרים, בהם ממשיכים הילדים לבצע את התנועות בהיחבא.

הגישה והטיפול בתנועות סטריאוטיפיות

מאחר שמדובר בתופעה שאינה גורמת לקושי משמעותי אצל הילד המתפתח כיאות, הרי שבדרך כלל אין צורך בטיפולים ספציפיים להפסקתה.
כאשר מדובר בגיל מבוגר יותר, בד"כ בגיל בי"ס, יש ילדים החשים חוסר נוחות מהמשך ביצוע התנועות, והם מביעים רצון להפסיקן באמצעות סיוע חיצוני. נכון להיום, אין בספרות הרפואית מחקרים על טיפולים בילדים עם ת"ס. ידוע על תרופות שונות שנוסו בילדים אלה, עם הצלחות משתנות.

טיפולים לתנועות לא רצוניות במרפאה להפרעות תנועה בילדים

במסגרת המרפאה להפרעות תנועה בילדים מוצעים טיפולים שנועדו למתן תנועות לא רצוניות, שהשכיחות ביניהן הם טיקים.

שיטת הטיפול העיקרית נקראת CBIT - Comprehensive Behavioral Intervention for Tics. במסגרת טיפול זה, נרכשות מיומנויות ניהול של הטיקים, המיועדות לפעול להפחתת חומרתם. הטיפול נעשה בשילוב עם HRT – Habit Reversal Training, אימון להיפוך הרגל, המתמקד בהעלאת המודעות לדחף המקדים לטיקים ולמצבים סביבתיים המגבירים אותם, ולאחר מכן ביצירת תגובה מתחרה. בנוסף, כולל הטיפול בטיקים גם טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות, מתן חיזוקים וטכניקות הרפיה.

השיטה בכללותה נחשבת היום כיעילה בהורדת עוצמות טיקים בילדים ומבוגרים.

HRT לטיפול בילדים עם ת"ס

לאור התגובה הטובה לטיפול של ילדים עם טיקים, הוחל לאחרונה לטפל ב-HRT גם בילדים עם ת"ס, בעלי מוטיבציה להכחדת התופעה. הטיפול כולל סדרת מפגשים, שבמהלכם נעשה שימוש במגוון שיטות לחיזוק ההתמודדות.

המפגשים כוללים: ראיון מוטיבציוני עם הילד/ה, מתן מידע על התופעה, ניטור, אימון למודעות, אימון ליצירת תגובה מתחרה, מתן חיזוקים, התערבויות תפקודיות ותמיכה רגשית.

לפניה לד"ר מיכאל רוטשטיין לחץ/י כאן

נושאים קשורים:  בחזית הרפואה,  טיקים,  ת"ס,  תנועות חוזרות,  הפרעות תנועה,  תנועות סטריאוטיפיות,  stereotypies,  בחזית הרפואה - גליון 24
תגובות
31.03.2015, 19:08

מה עם תשומת לב לעולמו הנפשי של הילד - לחרדותיו?

15.04.2015, 14:20

זהו חלק אינטגרלי מהתישאול והבנת הסיבות למגוון הפרעות בתנועה הקיימות בילדים. בהחלט במקום בילדים אלו.