חדשות

האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה: הנחיות קליניות לטיפול בהתקף אפילפטי ראשוני

ההנחיות מדרגות את חוזק הראיות בנוגע לטיפול מהיר במי שעברו התקף פרכוס אפילפטי ראשוני, וקוראות לרופאים לנהל שיחה ברורה עם המטופלים בנוגע להשלכותיו; אחד מכל עשרה בני אדם ברחבי העולם עשוי לעבור התקף פרכוס אפילפטי (Seizure) במהלך חייו

נוירונים, מחלת פרקינסון (איור: אילוסטרציה)
נוירונים (איור: אילוסטרציה)

אחד מכל עשרה בני אדם ברחבי העולם עשוי לעבור התקף פרכוס אפילפטי (Seizure) במהלך חייו; כך מציין צוות רופאים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מרילנד ומהאקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה, שפירסם בשבוע שעבר הנחיות חדשות כיצד לטפל בהתקף.

המסמך נועד, הדגישו המחברים, לסייע לרופאים בטיפול במיליוני בני אדם שחווים התקף ראשוני מסוג זה. ההנחיות לטיפול בהתקף ראשוני פורסמו בכתב העת Neurology והוצגו בתחילת השבוע שעבר בכנס השנתי של ה-AAN (האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה), שהתקיים בוושינגטון.

בארה"ב נהוג להגדיר אדם כחולה אפילפסיה רק כאשר חווה שני התקפים או יותר במהלך שנה, ולא בעקבות גורם-גירוי מיידי אחר, כמו למשל כאשר ההתקף מתרחש עם נפילה ברמת הסוכר בדם. 1 מכל 26 אמריקאים, כך נמסר, מפתח אפילפסיה במהלך חייו.

נקבע, שנטילת תרופות לאפילפסיה מיד לאחר התקף ראשון עשויה להפחית סיכון להתקף נוסף

ההנחיות התבססו על בדיקה חוזרת של כל הראיות המדעיות הזמינות. כך נקבע, שנטילת תרופות לאפילפסיה מיד לאחר התקף ראשון עשויה להפחית סיכון להתקף נוסף. ההחלטה כיצד ואם לטפל מיד לאחר התקף ראשון היא החלטה מורכבת, מאחר שעל הרופאים לשקול את הסיכונים ואת היתרונות שבנטילת הטיפול עבור כל מטופל באופן אינדיווידואלי.

המחבר הראשון של מסמך ההנחיות, ד"ר אלן קרומהולץ, מאוניברסיטת מרילנד, חבר ה-AAN, מסר כי ההנחיות הן בעלות ערך רב ועשויות לשנות את הגישה של רבים מהרופאים בסוגית הטיפול שיינתן במקרה של התקף ראשון ונועדו "לשיפור חיי המטופלים".

הוא מסר, כי מדי שנה כ-150 אלף בוגרים בארה"ב חווים התקף ראשון ללא גירוי חיצוני (unprovoked first seizure). "אפילו התקף אחד הוא טראומטי ומשפיע על חיי אותו אדם באופנים שונים, בכלל זה על חיי החברה שלו, על הנהיגה ברכב, על אופציות התעסוקה, את הצורך להעריך סיכונים לנפילות והפחד מפני התקף נוסף שיתרחש בעת שהוא נמצא מחוץ לביתו ולעיני הציבור. ההנחיות מבהירות לכן מתי גורמי הסיכון מעמידים את הפרט בסיכון גדול יותר". להתקפים אלה אין הסבר מיידי.

עוד נאמר במסמך ההנחיות, שקיימות ראיות מוצקות לפיהן מי שחוו התקף ראשון נמצאים בסיכון גבוה באופן משמעותי להתקף נוסף, שיתרחש בתוך שנתיים.

עוד קובע מסמך ההנחיות, כי קיימות ראיות מוצקות לכך שהסיכון להתקף שני גדול יותר בקרב אנשים שהיו להם בעיות מוח כמו פציעה וחבלה בראש, שבץ, או הופעה של גידול ממאיר במוח וגם בקרב אלו שעברו בדיקת EEG ותוצאותיה הציגו סימנים להופעת אפילפסיה. ניתוח הנתונים מראה, כי קיימת ראייה המוגדרת ברמה מתונה, לפיה הסיכון הוא הגדול ביותר בקרב אנשים עם אבנורמליה מובהקת שמומחשת בבדיקת הדמיה של המוח, ובקרב אנשים שעברו התקף כפיון או פרכוס במהלך השינה.

מסמך ההנחיות מציין, כי נמצאה ראיה מתונה לגבי יכולת הטיפול התרופתי המיידי להפחית את הסיכון. עם זאת, מה שמוגדרת גם כראיה מתונה מראה, שלאורך פרק זמן ארוך יותר של מעל שלוש שנים, מתן הטיפול המיידי באמצעות תרופות לאפילפסיה – במקום לתת אותן לאחר תקופת המתנה להופעת התקף נוסף – אין בו כדי להגביר נטייה לעליה או ירידה באפשרות של שיפור ארוך-טווח במצב.

המסמך גם מציין, שבתרופות לאפילפסיה יש סיכון לתופעות לוואי בשיעור שמצוי בטווח של בין 7% ל-31%.

ד"ר ז'קלין פרנץ', ממרכז המחקר והטיפול המקיף לאפילפסיה באוניברסיטת נין-יורק, מסרה כי ההנחיות אינן מציגות המלצות חותכות לשאלה אם מבוגר צריך להתחיל מידית להשתמש בתרופות לאפילפסיה לאחר התקף ראשון.

לדבריה, הדבר החשוב הוא שההחלטה אם לתת טיפול מידי בהתקף הראשון מחייבת ניהול שיחה  בין הרופא למטופל, וזאת כדי שהמטופל יהיה מודע להשלכות שבנטילת התרופות.

נושאים קשורים:  חדשות,  הנחיות קליניות,  אפילפסיה,  התקף פרכוס,  האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה
תגובות