הראיות המחקריות מהעשורים האחרונים מצביעות על כך שחומרים פסיכדליים יכולים לקדם שינויים מתמשכים באישיות, שינויים בתפיסות עולם מקובעות, עלייה באופטימיות ושיפורים מובהקים במדדי בריאות הנפש.
עוד בעניין דומה
חוקרים בריטים מ-Imperial College London חקרו את ההשפעות של התערבות פסיכיאטרית מרוכזת, הכוללת טיפול בפסילוסיבין, על הטיות פסימיות בחולים עם דיכאון עמיד לטיפול (TRD).
החוקרים בחנו את תגובותיהם של מטופלים עם דיכאון עמיד לטיפול TRDי(n = 15) ונבדקי בקרה לא מטופלים וללא דיכאון (n = 15). שתי הקבוצות ביצעו מטלה שבמסגרתה עליהם לבצע חיזוי של אירועים עתידיים (POFLE). משימת ה-POFLE מבקשת מהמשתתפים לחזות את הסבירות לאירועים מסוימים בחיים במהלך 30 יום, ולאחר מכן מדווח על שיעור האירועים בפועל. כך מושג מדד של פסימיות פוטנציאלית לעומת אופטימיות.
פסילוסיבין ניתן למטופלים בשתי פגישות עם מרווח של שבוע, במינון פומי (10 ו-25 מ"ג). תוצאות המדידה העיקריות נאספו בתחילת המחקר ובשבוע לאחר הפגישה השנייה. החוקרים מצאו שהחולים הראו הטיה פסימית משמעותית בתחילת המחקר [t(14) =-3.260, p = 0.006; 95% CI (-0.16, -0.03), g = 1.1] שהייתה בקורלציה לחומרת הסימפטומים הדיכאוניים שלהם (r=0.55, p=0.017). שבוע לאחר הטיפול בפסילוציבין, הטיה זו ירדה באופן משמעותי [t(14) = -2.714, p=0.017; 95% CIי(-0.21, -0.02), g = 0.7] ותסמיני הדיכאון השתפרו מאוד [t (14) = 7.900, p <0.001; 95% CI (16.17, 28.23), g = 1.9].
יתר על כן, גודל השינוי בשני המשתנים היה מתואם באופן משמעותי (r = -0.77, p = 0.014). חשוב לציין, שלאחר הטיפול, החולים נעשו מדויקים יותר באופן מובהק כאשר ניבאו את התרחשותם של אירועי חיים עתידיים (t) (14) = 1.857, p = 0.042; 95% CI (-0.01, 0.12), g = 0.6], בעוד שלא נצפה שינוי כזה בקרב נבדקי הבקרה.
ממצאים אלה מצביעים על כך שפסילוסיבין עם תמיכה פסיכולוגית עשוי לתקן הטיות פסימיות ב-TRD, ולאפשר השקפה חיובית ומדויקת יותר.
מקור:
ערך: ד"ר אביעד הדר
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
