עד כה, נערכו מחקרים מועטים שהשוו בין טיפולים לטרשת נפוצה בעלי פעילות גבוהה. מחקר ה-Best Escalation STrategy in Multiple Sclerosis (BEST-MS)שפורסם בכתב העת Multiple Sclerosis Journal נערך במטרה להשוות בין היעילות של טיפול בטרשת נפוצה התקפית-הפוגתית באמצעות נטליזומאב (NTZ) לזו של טיפול עם פינגולימוד (FT).
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר נערך מעקב פרוספקטיבי למשך 12 חודשים אחרי חולים עם מחלת טרשת נפוצה פעילה ממספר מרכזים. נתונים קליניים ונתוני בדיקות MRI על אודות המשתתפים נאספו עם תחילת המחקר ו-12 חודשים לאחר מכן, והטיפול נבחר בהתאם לשיקול דעתו של הרופא המטפל.
התוצא העיקרי שנבדק במחקר היה שיעור החולים שהגיעו למצב של היעדר עדות לפעילות המחלה (NEDA) לאחר 12 חודשים. התוצאים המשניים היו שיעור ההישנות השנתי, ופעילות מחלה ב-MRI.
במחקר נכללו 223 מטופלים (NTZ= 109; FTY= 114), וקבוצות הטיפול היו מאוזנות היטב בתחילת המחקר. שיעור החולים שהגיעו ל-NEDA היה 47.8% בקבוצת NTZ לעומת 30.4% בקבוצת FTYי(p = 0.015). עליונות זו באה לידי ביטוי גם בשיעור ההישנות השנתי ובפעילות שנצפתה ב-MRI. בניתוח רב משתני, קבוצת הטיפול הייתה הגורם היחיד שנמצא קשור ל-NEDA לאחר 12 חודשים, עם הסתברות נמוכה יותר לכך בקבוצת ה-FTY (יחס סיכויים [OR] = 0.49 ,p = 0.029).
לסיכום, במחקר הפרוספקטיבי BEST-MS הושוותה היעילות של טיפול בטרשת נפוצה התקפית-הפוגתית באמצעות נטליזומאב ופינגולימוד, ונמצא כי טיפול באמצעות נטליזומאב הינו יעיל יותר.
מקור:
Cohen, M et al. Multiple Sclerosis Journal. 2021 Sep;27(10):1556-1563. doi: 10.1177/1352458520969145
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
