הטיפול עם אספירין הוא אבן יסוד במניעת אירועים חוזרים של שבץ. עם זאת, בשנים האחרונות עולה תפקידו של הטיפול הכפול עם נוגדי טסיות (DAPT: dual antiplatelet therapy) לצורך השגת מטרה זו. בסקירה שיטתית שממצאיה פורסמו בכתב-העת 'European Journal of Internal Medicine', החוקרים השוו בין טיפול בשלב מוקדם עם מעכבי P2Y12 (קלופידוגרל/טיקגרלור) ואספירין, לעומת טיפול עם אספירין בלבד, כטיפול חריף וכמניעה שניונית בקרב מטופלים עם שבץ איסכמי קל שאינו מתסחיף לבבי, או עם TIA.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו חיפוש שיטתי במסדי-הנתונים MEDLINE ו-EMBASE. השפעות הטיפול הוערכו באמצעות סיכון יחסי ורווח בר-סמך של 95%, ולצורך אנליזת המידע החוקרים השתמשו ב-RevMan 5.4. האיכות המתודולוגית של המחקרים שנבחרו נבדקה באמצעות הכלי Rob2, ולצורך הערכת איכות הראיות, החוקרים השתמשו בגישת ה-GRADE.
ארבעה מחקרים מבוקרי אקראיות נכללו בסקירה, המקיפים 21,459 מטופלים. בהשוואה לטיפול עם אספירין בלבד, טיפול DAPT הראה יכולת משופרת בהפחתת אירועים חוזרים של שבץ מוחי (סיכון יחסי 0.74, רווח בר-סמך של 95% 0.67-0.82, P <0.00001, הפרש הסיכון המוחלט ב-2%, המספר הדרוש לטיפול 50) ושבץ המוביל למוגבלות, אשר הוגדר כציון של 2 ומעלה במדד ה-modified Rankin scale (סיכון יחסי 0.84, רווח בר-סמך של 95% 0.75-0.95, P = 0.004). לא נצפתה השפעה על תמותה מכל סוג (סיכון יחסי 1.30, רווח בר-סמך של 95% 0.90-1.89, P = 0.16). אמנם נמצאה עלייה בסיכון לדימומים משמעותיים (סיכון יחסי 2.54, רווח בר-סמך של 95% 1.65–3.92, P <0.0001, הפרש הסיכון המוחלט ב-0.4%, המספר הדרוש לנזק 250), במיוחד תחת הטיפול עם טיקגרלור, אך באנליזות המעקבים לאחר חודש (סיכון יחסי 3.06, רווח בר-סמך של 95% 1.64 עד 5.69) ולאחר שלושה חודשים (יסכון יחסי 2.09, רווח בר-סמך של 95% 1.18 עד 3.69) לא נמצאה התאמה בין משך הטיפול לבין הסיכון לדימום.
החוקרים מסכמים כי מתן מוקדם של טיפול משולב עם מעכבי P2Y12 ואספירין למטופלים הסובלים משבץ איסכמי חריף וקל שאינו ממקור לבבי, או שאובחנו עם TIA, הפחית את שיעור האירועים החוזרים של שבץ איסכמי. ההשפעה המיטיבה באופן מובהק של טיפול זה על איכות חיי המטופלים באמצעות הפחתת שיעורי המוגבלות עולה על הסיכון המוגבר לדימומים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
