תת פעילות של בלוטת התריס מנבאת דמנציה בגיל מאוחר

אנשים מבוגרים עם היסטוריה של תת פעילות בלוטת התריס עלולים להיות בסיכון גבוה בהרבה לפתח דמנציה. כך מצא מחקר טייוואני שפורסם בכתב העת Neurology. גם לאחר התאמה להיסטוריה של שבץ מוחי, תת פעילות בלוטת התריס נותרה קשורה לסיכון מוגבר לדמנציה בקרב בני 65 ומעלה.

חולים בני 65 ומעלה עם היסטוריה של תת פעילות בלוטת התריס שקיבלו טיפול תרופתי למצב היו בעלי הסיכון הגבוה ביותר לפתח דמנציה, וככל הנראה מדובר בחולים עם תת פעילות גלויה של בלוטת התריס או תת פעילות תת קלינית עם תסמינים.

לאנשים שסובלים מעודף פעילות של בלוטת התריס לא היה סיכון מוגבר לדמנציה בכל גיל או בקרב אלה שקיבלו סוגים שונים של טיפול במצב, כולל תרופות, ניתוחים או שילוב של השניים. יתר על כן, מטופלים בני 65 ומעלה שפיתחו תת פעילות של בלוטת התריס לאחר טיפול בעודף פעילות של בלוטת התריס גם לא היו בסיכון גדול לפתח דמנציה.

במחקר השתתפו 7,843 אנשים עם אבחנת דמנציה חדשה מתוך מאגר המחקר הלאומי של ביטוח הבריאות הטייוואני בין השנים 2006 עד 2013. קבוצת הביקורת כללה 7,843 אנשים ללא דמנציה. הגיל הממוצע של החולים בשתי הקבוצות היה 75 ו-52% מהמשתתפים היו נשים. מספר רב יותר משמעותית של חולים עם דמנציה סבלו מיתר לחץ דם, מחלת עורקים כליליים, דיכאון, טנטון ותלות באלכוהול.

בקרב האנשים עם דמנציה, 0.9% מהם סבלו מתת פעילות של בלוטת התריס ו-1% סבלו מיתר פעילות ואילו בקבוצת הביקורת  ל-0.4% היתה תת פעילות של הבלוטה ול-0.7% היתה יתר פעילות. חולים עם אבחנה של דמנציה שאושפזו פעם אחת בלבד לא נכללו במחקר, וכך גם אנשים שאובחנו עם עגבת, HIV, מחלת הנטינגטון, מחלת קרויצפלד-יעקב, ניוון מוחי או מחלת פרקינסון לפני אבחון הדמנציה.

התוצאות הותאמו למין, גיל, היסטוריה של יתר לחץ דם, סוכרת, מחלת עורקים כליליים, דיכאון, היפרליפידמיה, תסמונת תלות באלכוהול, טנטון, אובדן שמיעה וטיפול ביוד רדיואקטיבי.

אחת המגבלות של המחקר היא שהוא שלא היו נתונים על חומרת מחלת בלוטת התריס או עיתוי מדויק של התפתחות המחלה. לדברי החוקרים, בעוד שיש צורך במחקרים נוספים כדי לאשש את ממצאיהם, יש להיות מודעים לבעיות בבלוטת התריס כגורם סיכון אפשרי לדמנציה ולטיפולים שיכולים למנוע או להאט ירידה קוגניטיבית בלתי הפיכה.