החברה הישראלית נקרעת בחודשים האחרונים וביתר שאת בשבועיים האחרונים וגם קהילת הרופאים הפכה, לצד הטייסים, לאחד הקולות המובילים בוויכוח הניטש בין הצדדים. שביתה, סירוב להתנדב, או הצטרפות לקבוצה שמחליפה מידע על הגירה – לכל אחד, משני עברי המתרס, יש מה לומר על הרופאים. עשו חיפוש למילה "רופא" בטוויטר, או ברשתות החברתיות אחרות ותקבלו תמונה על האופן שבו נראים הרופאים שלנו השבוע.
שוחחנו עם ארבעה רופאים כדי לשמוע את הנימוקים לעמדותיהם בתקופה קשה זו ובניסיון להבין האם הפער ניתן לגישור. לבקשת אחד המרואיינים, הוא מצוטט בעילום שם (השם המלא שמור במערכת).
ד"ר דן סלע, רופא משפחה, סרן במיל' בצנחנים: "עלולים לומר לנו, 'אסור לכם לצאת כי רופאים זה נכס ציבורי'. הרי יש אקדמאים בהונגריה שאסור להם לצאת מהמדינה. החשש קיים גם אצלי"ד"ר דן סלע. "בבוקר שאחרי העברת החוק לצמצום עילת הסבירות, חילקו לנו כריכי סלמי במוצב"
ד"ר סלע: "אני רופא שמתנדב למילואים. אני אמור לתת 40 יום בשנה אבל בגלל מחסור ברופאים בשנים האחרונות, הייתי ממשיך ומתגבר ועשיתי 55 ימי מילואים בשנה. יש לזה מחירים, כשיש משפחה והורים ועבודה וחיים שצריך לעזוב וללכת ולתגבר מתוך מוטיבציה וערך. ב-18 ביולי עשיתי קו, זה היה היום האחרון שלי במילואים. כשמתקשרים אלי מיחידות שונות ומבקשים שאבוא ליום פה או שם, אני אומר שמבחינתי גמרתי והם, הרופאים בקבע, אומרים שהם מבינים אותי. הם מבינים אותי כי יש משבר מוטיבציה בצבא, לא רק במילואים, אלא גם בקבע, רק שלזה אין עדיין ביטוי.
"לעשות מילואים זה לא ברירת מחדל, זו בחירה להתנדב. צריכה להיות הנעה לפעולה. זה לא שברירת המחדל זה לשרת אלא להפך, צריך שהמשקל יטה להתנדבות מתחושת מוטיבציה, צדקת הדרך ותחושה שאתה משרת פה משהו חשוב ונכון כי מהצד השני יש משפחה ועבודה וחיים. אנשים לא הולכים למילואים כי מדים זה מגניב".
למה החלטת לנקוט בהפסקת ההתנדבות?
"איבדתי את התחושה בצדקת הדרך. הרפורמה בעיני היא הכנת הקרקע מבחינה מעשית לפניית הממשלה כנגד אזרחיה. יש את התקדים הפולני ואת התקדים ההונגרי וזאת מבלי שהלכתי רחוק בהיסטוריה. ברור שהמהלכים האחרונים נועדו להכין פגיעה בזכויות האדם, כמו בהונגריה שבה יש הלשנה נגד להט"בים למשל. למה שאישה תרצה לחיות פה אם מבטלים את היחידה למעמד האישה?!
"זו לא מחאה, זה אובדן המוטיבציה ואובדן הזדהות עם הדרך של השלטון. המדינה לא צריכה להיות מוטרדת מהמכתבים שנכתבו לקצין רפואה ראשית אלא מאובדן המוטיבציה".
ד"ר סלע חבר בקבוצת ווטסאפ של רופאים במילואים. החברים בקבוצה כתבו מכתבים הן למפקדים האישיים שלהם והן לקצין הרפואה הראשי. יותר מ-300 מכתבים שידוע עליהם נשלחו במסגרת הקבוצה הזו.
"אנו מרגישים שעשינו את המעשה הנכון. אני מאוכזב מהמפקד שלי, קצין רפואה ראשי, שלא דיבר איתנו ולא הגיע לסיום קורס קציני רפואה כדי לא להיתקל בנו. מאוחר יותר הוא התראיין וניסה לטייח, אמר שהמכתבים שהגיעו אליו זה פרומיל. זה לא נכון. מספר הרופאים שכבר הפסיקו לעשות מילואים הוא משמעותי".
מה תעשה אם יזדקקו לך?
"אם יהיה צורך כמובן שנבוא. הערכים שלנו במצב חירום יהיו במקום הנכון. סבא שלי, שברח מגרמניה בשנייה האחרונה, בנובמבר 1938, והגיע ארצה יחף, אמר לי על מלחמת העולם השנייה: 'תזכור שבמלחמה הזו מתו הרבה יותר גרמנים, גרמנים שמתו בשירות משטר שלא תמכו בו ולא האמינו בו, שפחדו מקומוניסטים ובסוף הם קיבלו גם את הנאצים וגם את הקומוניסטים'. אני חרד מריכוז כוח בידיים של מעטים כל כך".
האם השתתפת בפגישת הזום שיזם מנכ"ל משרד הבריאות בשבוע שעבר?
"לא, לא על הגב שלנו הדיבורים הריקים. יכולתי לנחש מראש מה יאמר. אך השאלה אם לעזוב עולה ומכעיס אותי שאני נאלץ לבחור בין להיות אבא טוב לבין להיות ציוני. האנשים שנכנסו לקבוצות של ההגירה פועלים כי נכנס פה מימד של דחיפות, שאם לא נגיב עכשיו, אח"כ יכול להיות מאוחר מדי, כי עלולים לומר לנו, 'אסור לכם לצאת כי רופאים זה נכס ציבורי'. הרי יש אקדמאים בהונגריה שאסור להם לצאת מהמדינה. החשש קיים גם אצלי. הקבוצות שנפתחו מכילות בחלקן אנשים שממילא רוצים לעזוב והשאר פשוט נענו לסחף שיצרו הקבוצות".
ד"ר יעקב גוטלר, רופא במכון הדימות בבית החולים קפלן: "ב-75 שנות קיום המדינה עברנו משברים גדולים מזה ואנשים לא עזבו. כל אחד זכאי להביע דעתו על הרפורמה, אך השיח גולש לסוג של תבהלה""זה הבית ויהודים ציונים צריכים לחיות בישראל. חקיקה כזו או אחרת לא צריכה להשפיע". צילום: אילוסטרציה
ד"ר גוטלר: "אני אב לארבעה והמטרה שלי היא קודם כל לחיות בארץ ולגדל את ילדיי כיהודים וכציונים. ישראל היא המקום של כל היהודים בעיני. אני לא רואה אפשרות אחרת אלא אם מישהו יסלק אותי מכאן בכוח. אני תומך ברפורמה אך לא חושב שזה רלוונטי לשאלה האם לחיות בארץ או לעזוב".
מהי העמדה שלך כלפי עמיתך שמתעניינים בדרכים לעזוב את ישראל כעת?
"עם כל זה שיש בינינו ויכוחים וטוב שיש ויכוחים, בעיני כל דעה היא לגיטימית. אני אפילו פחות חושב שצריך להיכנס לשאלה האם הרפורמה טובה או פחות טובה. אני רוצה להתייחס לרצון לעזוב את ישראל ועמדתי היא שאין עוזבים את הבית, גם לא בעתות משבר. למרות שיש דברים שצריך לתקן במדינה, מעולם לא חשבתי ולא אמרתי ליד ילדיי שצריך לעבור למקום אחר. בעיני זה הבית ויהודים ציונים צריכים לחיות בישראל. אני לא חושב שחקיקה כזו או אחרת צריכה להשפיע.
"ב-75 שנות קיום המדינה עברנו משברים גדולים מזה ואנשים לא עזבו. כל אחד זכאי להביע דעתו על הרפורמה, אך השיח גולש לסוג של תבהלה. בעיני, אנחנו לא בכיוון של להפוך למדינת הלכה ואני לא עוסק בספקולציות של מה שיקרה כי הנבואה ניתנה לשוטים.
"אני חילוני לחלוטין וכשאני מסתכל על 75 השנים האחרונות, אני רואה שישראל הולכת לחילון ולא להדתה. פעם לא היתה תחבורה ציבורית בשבת, לא היו בתי קולנוע, מסעדות ועוד בשישי ובשבת. אני לא מאמין שישראל תלך לכיוון של הדתה ולמעשה, אני לא מבין מאיפה החשש הזה בא.
"אני חבר בקבוצה של רופאים תומכי הרפורמה ואני לא מאמין שמספר גדול של רופאים יעזוב את ישראל. זה לא פשוט לעשות רילוקשיין – רופא זה לא הייטקיסט; צריך לעבור התמקצעות וזה לא כל כך קל. אני לא בטוח כמה ההצהרות אמיתיות כמו שאני לא בטוח שכל מי שמודיע שלא יתייצב למילואים אכן לא יתייצב".
מה אתה מרגיש כשאתה שומע שמספר המתעניינים להגר גדול?
"אני מודאג, זה לא עושה לי טוב על הלב לשמוע על כך. כמו שהצד השני מודאג, גם אנחנו, בצד שלנו, מודאגים. אני מקווה שההצהרות הללו לא יתגשמו. אם כל מי שיש לו רגע משבר היה עוזב, לא היתה לנו המדינה. אני חושב שהחיים בארץ טובים. בדרך כלל מי שחושב לחיות בחו"ל עושה זאת מטעמים חומריים לדעתי. אני לא מבין את מי שבגלל משבר או חקיקה רוצה לעקור את החיים ואת המשפחה".
עופר, קרדיולוג: "השבוע, בפעם הראשונה, חזרתי מיוזמתי לחברת השמה מחו"ל שפנתה אלי"
"אני חושש שכל החלטה אחרת – הקמת בית חולים, בית ספר או בכלל, יתקבלו משיקולים פוליטיים גרידא". צילום: אילוסטרציה
"אני עופר ואני קרדיולוג. אני שוקל לעזוב את ישראל. מאז אישור החוק לצמצום עילת הסבירות, משהו השתנה. התחושות קשות. עד כה נהגתי לסרב בנימוס לכל הפניות שקיבלתי מחברות השמה מחו"ל, אך אחרי שהחוק לצמצום פסקת ההתגברות עבר, השבתי לפניות בחיוב".
מה הביא אותך לשנות את דעתך?
"יש לי בת בתיכון, אני חושש מאוד מהמציאות שבה היא תגדל, מהעתיד שלה כאישה בארץ. חיינו בחו"ל בשלוש תקופות שונות של אקדמיה או השתלמות במהלך הקריירה שלי. תמיד כשהסתיימה התקופה עלתה השאלה אם חוזרים הביתה ותמיד ידענו בוודאות שכן, כי פה זה הבית שלנו. אך כעת אני מוטרד מאוד. אני רואה איך הממשלה מתעלמת לחלוטין מכל המומחים בתחומי ביטחון, משפט וכלכלה שהתריעו מפני הצעדים שהיא נוקטת. מומחי בריאות בכלל לא נשמעו בכל התקופה הזו.
"אני מאוד מודאג מכך שמתעלמים מהאזהרות ואני בטוח שזה לא ייעצר בחקיקה הזו. אני חושש שכל החלטה אחרת – הקמת בית חולים, בית ספר או בכלל, יתקבלו משיקולים פוליטיים גרידא. בעיני זה קידוש הבורות על פני הידע. אפילו מדעתו של מומחה כמו יוסי כהן (ראש המוסד לשעבר) התעלמו ואי אפשר לחשוד בו בשמאלנות. גם אם היתה זו ממשלה ליברלית שהיתה פועלת מבלי להקשיב למומחים, הייתי מרגיש אותו הדבר. לחרדתי, זו מדינה שלא הולכת קדימה אלא לכיוון דיקטטורי עם בערות כערך, תוך החלשת המוסדות הדמוקרטיים".
מהי המשמעות של מעבר לחו"ל עבורך?
"חייתי בחו"ל, באנגליה ובגרמניה, שלוש פעמים, שלוש תקופות נפרדות ותמיד חזרנו, למרות הנוחות החומרית. בכל בפעם חזרנו כי זה המקום שאותו אנו רואים כבית שלנו. אני מבין את הכאב של ההתנתקות, אבל האם מישהו פרץ אז בצהלולים ועשה חגיגות של שמחה וסלפי נגד המוחים? אני בינתיים נלחם, אך הכיוון שאליו המדינה הולכת לא מחבב נשים והשאלה באיזו ישראל הבת שלנו תחיה. כי עם כל הציונות, כשהבית משתנה, אין ברירה.
"חברות השמה פונות אלי תכופות. בגלל המשבר העולמי והמחסור ברופאים מציעים לרופאים לעבוד באנגליה, באוסטרליה, בניו זילנד. כיוון שלכולנו בבית יש גם דרכון אירופאי, שעשינו משיקולים של נוחות – כך אפשר לפתוח בקלות חשבון בנק כשחיים בחו"ל וכך אפשר בקלות לעבור בשדה התעופה – לרגע לא חשבנו שנצטרך דרכון זר כתכנית מגירה. השבוע, בפעם הראשונה, חזרתי מיוזמתי לחברת השמה שפנתה אלי. יש לי אזרחות ויש לי ניסיון באירופה ואני חושב שזה יספיק. אם ניכשל במאבק (נגד הרפורמה), לא תהיה לי ברירה. כן, יש לזה מחיר, כולל הריחוק מהמשפחה המורחבת אבל כששוקלים את מה שניצב על הכף, נראה שההכרעה נעשית מעצמה".
כיצד מגיבים קרובי המשפחה לכוונה לעזוב את הארץ?
"כשהתפרסם שרופאים מחפשים דרך לצאת מהארץ, אמא שלי התקשרה אלי לשאול אם זה רציני והסברתי לה. גיסתי הייטקיסטית מהקהילה הגאה מנהלת כבר דיוני שכר מול חברה באירלנד, ואנחנו כבר חושבים שאולי אירלנד היא גם אפשרות. לצערי, חוץ מציונות וההורים, כבר לא יהיה מה לחפש כאן. סבא שלי היה פליט מגרמניה וכשהוא אמר לנו שצריך להוציא דרכונים אירופאיים שיהיה לכל מקרה, צחקנו עליו. פעם ראשונה שאנחנו מבינים על מה הוא דיבר".
האם נכחת במפגש הזום של בכירי משרד הבריאות בשבוע שעבר?
"לא, לא נכנסתי לזום כי הוא נראה לי חסר כל ערך. סתם מילים ריקות. איפה היה מנכ"ל משרד הבריאות כל התקופה הזו שהתרענו? למה הוא לא בא לראש הממשלה ואמר לו, 'תקשיב לאנשי המקצוע'? יו"ר ועדת הבריאות (חה"כ אוריאל בוסו) בעצמו מתנקם ברופאים על החרדות שלהם, לא מקשיב למומחים. אז מה יחדשו לי בשיחת זום שמגיעה מעט מדי ומאוחר מדי מבחינתי?".
ד"ר סרגיי גולדשטיין, אורתופד בכיר בבית החולים לניאדו: "אנחנו נצופף שורות ולא ניתן לפגוע בחיל הרפואה ובצה"ל ונעשה כל מה שביכולתנו לעזור לממשלה מול הסרבנות והבריונות של הרופאים המסרבים"
ד"ר סרגיי גולדשטיין. "להפוך סרבנות לכלי לסחיטה באיומים כנגד הממשלה הנבחרת זה דבר פסול, לא מוסרי, לא מקצועי ולא ציוני"
ד"ר גולדשטיין: "למדתי רפואה באוניברסיטת תל אביב במסגרת עתודה אקדמית. שירתי בצה"ל כקצין רפואה בסדיר ובקבע בתפקידים שונים, כולל תפקיד שדה כרופא גדודי בגדוד שריון. אני משרת כ-20 שנה במילואים. הגעתי לגיל הפטור אך התנדבתי להמשך שירות".
מהי עמדתך לגבי רופאים שהודיעו כי יפסיקו להמשיך להתנדב למילואים?
"אני רואה בחומרה רבה את המכתב של הרופאים הסרבנים המאיימים על הממשלה ועל חיל הרפואה להפסיק להגיע לשירות בטענה של פגיעה בדמוקרטיה. עצם האיום הוא הכי אנטי דמוקרטי שיש. זהו ניצול ציני של חיל הרפואה ושל המערכת הצבאית על מנת לכפות אג'נדה פוליטית על הממשלה הנבחרת. אני זוכר משפט ממכתבם של כ-300 הרופאים הסרבנים, שבו הם כתבו עד כמה שהפגיעה בכשירות של חיל הרפואה וצה"ל בכלל קשה להם, אבל שלמרות זאת הם מוכנים לסרב להגיע למילואים ביודעין, וטוענים שזה הדבר המוסרי והציוני לעשות.
"אני רוצה להתווכח עם הטיעון הזה ולהגיד להם שהם לא מוסריים ובוודאי לא ציונים. אני חבר בקבוצה של רופאים המתנגדים לפוליטיזציה של המקצוע. עם פרסום מכתב הרופאים שמסרבים להתנדב, בתוך יממה גייסנו כ-300 רופאים שלא נמצאים כעת במערכת הצה"לית ומוכנים להתנדב במקומם והמספר הזה גדל כל הזמן – רופאים שימלאו את החסר במקום אלא שעוזבים. יש בתוכם רופאים שכבר קיבלו פטור מפאת גילם והם מוכנים לבוא לשירות, וגם נשים נשואות שפטורות משירות ומוכנות להתנדב. אנחנו נצופף שורות ולא ניתן לפגוע בחיל הרפואה ובצה"ל ונעשה כל מה שביכולתנו לעזור לממשלה מול הסרבנות והבריונות של הרופאים המסרבים".
האם אתה מבין את התחושות של הרופאים שבחרו לנקוט בצעד זה?
"אני מבין שהם מבוהלים. התבהלה הזו היא תוצאה של הנדסת תודעה ואי הבנה של מהות הרפורמה המשפטית, שהיא זו שמחזירה את הדמוקרטיה לחברה הישראלית, דמוקרטיה שנשללה ממנה לפני כשלושים שנה על ידי מהפכה משטרית של אהרון ברק. אני חושב שלכל אחד זכות לדעה משלו אבל לתרגם אותה לסרבנות זו אינה הדרך. שירות מילואים אינו 'תכנית כבקשתך', אלא שירות על פי החוק. להפוך סרבנות לכלי לסחיטה באיומים כנגד הממשלה הנבחרת זה דבר פסול, לא מוסרי, לא מקצועי ולא ציוני".
סיכום
הרופאים לעיל מציגים את הטיעונים שקורעים כיום את קהילת הרופאים הישראלית, קהילה חזקה, מאוחדת בדרך כלל, אמיצה ודעתנית. גילדה שגם במצב כיום מהווה חוד חנית לפני עורכי הדין, לפני ההייטק, לפני האקדמיה וכל הפרופסיות האחרות.
מדי יום אנו נחשפים לעוד קולות אמיצים שלא חוששים להביע את דעתם ואף יותר מזה, לאנשים שעושים מעשה. בינתיים הסתדרות הרופאים מנסה לשמור על הרופאים, להקשיב לנהמת ליבם ובמקביל לראות את טובת המדינה ומערכת הבריאות ומקיימת מפגשי חשיבה והקשבה עם הרופאים ועם משרד הבריאות.
האם הקרע בין העמדות של הצדדים יהיה ניתן לאיחוי לאחר שכל זה יסתיים? האם הוא יאוחה בחברה הישראלית? על כך ימים יגידו. דבר אחד ודאי – אלה הם ימים של היסטוריה.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
