ההורמון שגורם להקאות ולבחילות בלתי פוסקות בהריון

בחילות והקאות בוקר שמופיעות לעתים קרובות בשליש הראשון של הריון נגרמות בעיקר מהורמון בודד. כך עולה ממחקר שפורסם בשבוע שעבר (ד') בכתב העת Nature.

המחקר התמקד בהקאות יתר בהריון, Hyperemesis Gravidarumי(HG), הגורם להקאות ובחילות בלתי פוסקות לאורך כל ההריון. המצב עלול להוביל לתת תזונה, לירידה במשקל ולהתייבשות ומגביר את הסיכון ללידה מוקדמת, לרעלת הריון וקרישי דם, המאיימים על חיי האם והעובר. על המחקר נכתב בניו יורק טיימס.

החוקרים מצאו כי חשיפה של האישה להורמון GDF15 לפני ההריון והכמות שלו בדמה במהלך ההריון הן שקובעות את חומרת הסימפטומים.

יותר משני שלישים מהנשים חוות בחילות והקאות במהלך השליש הראשון בהריון וכ-2% מהנשים מאושפזות בגלל הקאות יתר.

ד"ר מרלנה פייזו (Marlena Fejzo), גנטיקאית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת דרום קליפורניה ואחת השותפות למחקר, סבלה מהתופעה בהריונה השני. היא לא הצליחה לאכול או לשתות מבלי להקיא, ירדה במהירות במשקל, ומרוב חולשה לא יכלה לעמוד או ללכת. הרופא שלה סבר שהיא מגזימה בסימפטומים כדי למשוך תשומת לב. בסופו של דבר, היא אושפזה בבית החולים והפילה את עוברה לאחר 15 שבועות.

ד"ר פייזו סיפרה כי ביקשה מהמכונים הלאומיים לבריאות לממן מחקר גנטי על Hyperemesis Gravidarum אך בקשתה נדחתה. היא שכנעה את חברת הבדיקות הגנטיות 23andMe לכלול שאלות על היפרמזיס בסקרים שערכו לעשרות אלפי לקוחותיהן.

בשנת 2018 היא פרסמה מאמר שמראה כי נשים עם היפרמזיס נטו לשאת וריאנט בגן GDF15. ההורמון GDF15 משתחרר על ידי רקמות רבות בתגובה ללחץ כמו זיהום וקולטנים להורמון מקובצים בחלק במוח שאחראי לתחושת חולי והקאות.

במחקר החדש, ד"ר פייזו ושותפיה באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה מדדו את ההורמון בדם של נשים הרות וניתחו את גורמי הסיכון הגנטיים להיפרמזיס. הם מצאו שרמות ה-GDF15 אצל נשים שחוו היפרמזיס היו גבוהות משמעותית במהלך ההריון בהשוואה לנשים הרות שלא היו להן תסמינים.

אבל נראה שהשפעת ההורמון תלויה ברגישות ובחשיפה להורמון לפני ההריון. החוקרים מצאו, למשל, שנשים בסרילנקה עם הפרעת דם נדירה הגורמת לרמות גבוהות כרוניות של GDF15, חוו בחילות או הקאות בהריון רק לעתים נדירות. החוקרים שיערו כי חשיפה ממושכת ל-GDF15 לפני ההריון עלולה להיות בעלת אפקט מגן, מה שהופך נשים לפחות רגישות לעלייה החדה בהורמון הנגרם על ידי העובר המתפתח.

בניסויי מעבדה המדענים חשפו עכברים לכמות קטנה של ההורמון. שלושה ימים מאוחר יותר נתנו  מנה גדולה בהרבה מההורמון אך העכברים לא איבדו את התיאבון כמו בעלי חיים שלא קיבלו את המנה המוקדמת יותר.

החוקרים סבורים כי הממצאים ישפרו את הטיפול בנשים הסובלות מהתופעה ושניתן לפתח תרופה שתחסום את השפעת ההורמון, אם ניסויים קליניים ימצאו תרופות בטוחות לכך בהריון. תרופות כאלו נבדקות בניסויים בחולי סרטן עם אובדן תיאבון והקאות שנגרמים גם כן על ידי GDF15.